תורה תמימה על התורה, ויקרא י״ד

1

זאת תהיה. תהיה בהווייתה תהא, ואם שינה יתקן . מנחות ה' א'

2

זאת תהיה. ארבע מינים שבמצורע מעכבים זה את זה, דאמר קרא זאת תהיה תורת המצורע כמאן דכתיב חקה דמי . שם י"ט א'

3

זאת תהיה תורת. זאת – אינה נוהגת בבמה. תהיה – בזמן הזה, תורת – לבית עולמים . תו"כ

4

תורת המצורע. המצורע – בין גדול בין קטן . נדרים ל"ו א'

5

תורת המצורע. נתנגע ונתרפא, נתנגע ונתרפא, מביא קרבן אחד, שנאמר זאת תהיה תורת המצורע, תורה אחת למצורעין הרבה . כריתות ט' ב'

6

תורת המצורע. אמר ריש לקיש. מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע, זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע . ערכין ט"ו ב'

7

ביום טהרתו. מלמד שטהרתו וטומאתו ביום . תו"כ

8

ביום טהרתו. כל היום בשר לטהרת מצורע, דכתיב ביום טהרתו . מגילה כ"א א'

9

ביום טהרתו והובא. שלא ישהה . תו"כ

10

והובא אל הכהן. מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן . שם

1

וראה הכהן. מה ת"ל הכהן, אלא כהן שאפשר לו ליכנס לפנים מן החומה , מטהר את המצורע, ושאי אפשר לו ליכנס אין מטהר, שאין מצורע מטהר את המצורע . שם

2

והנה נרפא. אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים, דכתיב והנה נרפא נגע הצרעת, מי שצרעתו תלויה ברפואות, יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפואות אלא בימים . מגילה ח' ב'

3

והנה נרפא וגו'. נרפא הנגע – שהלך לו שער לבן, נגע הצרעת – שהלכה המחיה , מן הצרוע – אפילו מקצת שער לבן ואפילו מקצת מחיה . תו"כ

4

מן הצרוע. להביא את שפרחה בכולו שיטעון צפרים . שם

1

וצוה הכהן ולקח. הצווי בכהן והלקיחה בכל אדם . תו"כ

2

ולקח למטהר. למטהר – לשם מטהר, בק איש ובין אשה ובין קטן, מכאן אמרו, לקח לאיש כשרות לאשה, לאשה – כשרות לאיש, לבית – כשר למצורע, למצורע – כשר לבית . שם

3

שתי צפרים. מעוט צפרים שתים, א"כ מה ת"ל שתי – שיהיו שתיהן שוות , ומניין שאע"פ שאין שתיהן שוות כשרות, ת"ל צפור צפור ריבה . יומא ס"ב ב'

4

שתי צפרים. אמר ר' יהושע בן לוי, מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא צפרים לטהרתו, הוא עשה מעשה פטיט אמרה תורה יביא קרבן פטיט . ערכין ט"ז ב'

5

חיות טהורות. חיות – פרט לטריפות, טהורות – פרט לעוף טמא . חולין ק"מ א'

6

ועץ ארז. אי עץ יכול כל עץ, ת"ל ארז, אי ארז יכול טרף ת"ל ועץ, הא כיצד, בקעת של ארז . תו"כ

7

ושני תולעת. מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים . ירושלמי כלאים פ"ט ה"א

8

ושני תולעת. אי ושני יכול פיקס ת"ל תולעת, אי תולעת יכול אחד מן הצבעים ת"ל – ושני, הא כיצד זו זהורית טובה , ומניין שאם טעמה פסולת ת"ל ושני תולעת . תו"כ

9

ואזוב. אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלית ולא אזוב רומי ולא אזוב מדברי ולא כל ארב שיש לו שם לוויי נגעים פי"ד מ"ו.

1

וצוה הכהן ושחט. תניא, רבי אומר, אף השחיטה בכהן . תו"כ

2

הצפור האחת. האחת – הברורה שבשתים , האחת – שאם מתה אחת מהם או שנעשית טריפה יקח זוג לשניה . שם

3

האחת אל כלי. האחת אל כלי חרש ואין שתים אל כלי חרש . שם

4

אל כלי חרש. פיילי של חרש חדשה נגעים פי"ד מ"א.

5

כלי חרש וגו'. כלי חרש על מים חיים, מה מים חיים שלא נעשתה בהן מלאכה אף כלי שלא נעשתה בה מלאכה . סוטה ט"ו ב'

6

מים חיים. ולא מים מלוחים ולא מים פושרים ולא מים מכזבים ולא מים מנטפים . תו"כ

1

יקח אותה. מלמד שמפרישה לעצמה . תו"כ

2

יקח אותה. תניא, מניין שאם נשפך הדם תמות המשולחת, ואם מתה המשולחת ישפך הדם, וגו'. ת"ל את הצפור החיה יקח אותה . שם

3

ואת עץ הארז וגו'. כיצד הוא עושה, נוטל ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי הלשון והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של שניה וטובל ומזה נגעים פי"ד מ"א.

4

ואת הצפור. מה ת"ל – החזיר את הצפור לכלל טבילה . תו"כ

5

בדם הצפור. יכול בדם ולא במים, ת"ל במים , אי במים יכול ולא בדם ת"ל בדם, הא כיצד, מביא מים שדם צפור ניכר בהם, וכמה – רביעית . סוטה ט"ז ב'

6

הצפור השחוטה,. השחוטה ולא המלוקה ת"וכ.

7

השחוטה על המים. דם הצפור על המים ואין כלי חרש על המים . שם

1

והזה על המטהר. לאחר ידו של מצורע . תו"כ

2

על המטהר מן הצרעת. המטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות ואין טמא פת טעון ו' הזיות . שם

3

שבע פעמים. הזיית שבע הוא טעון ואינו טעון הזייה בשלישי ובשביעי . שם

4

וטהרו. בדברים הנעשים בגופו , יכול יהיה מסולק בזה, ת"ל ושלח וגלח וכבס ורחץ, יכול יהיו כולם מעכבין אותו, ת"ל וטהרו וטהר, מה טהרה האמירה למעלה בדברים הנעשים בגופו, אף טהרה האמורה למטה בדברים הנעשים בגופו . שם

5

ושלח. ת"ר, צפור המשתלחת מותרת באכילה, מאי טעמא ושלח אמר רחמנא, ולא אמרה תורה שלח לתקלה . קדושין נ"ז ב'

6

ושלח. שלחה וחזרה חוזר ומשלחה אפילו מאה פעמים . תוספתא נגעים פ"ח

7

על פני השדה. כיצד משלח, לא יעמוד ביפו ויזרקנה לים, בגבת ויזרקנה למדבר, חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר, אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה . שם שם

1

יגלח את כל שערו. כיצד מגלח – כדלעת . סוטה ס"ז א'

2

וישב מחוץ לאהלו. אין אוהלו אלא אשתו, שנאמר פ' ואתחנן לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, מכאן דמצורע אסור בתתה"מ . מו"ק ט"ו ב'

3

וישב מחוץ לאהלו. אין אהלו אלא אשתו, ואמרה תורה וישב מחוץ לאהלו – ולא מחוץ לאוהלה, מלמד שהמצורעת מותרת בתה"מ בריתות ח' ב'.

1

ביום השביעי. ביום ולא בלילה . תו"כ

2

את ראשו. והא מדכתיב וגלח את כל שערו מה ת"ל עוד את ראשו, לפי שנאמר פ' קדושים לא תקיפו פאת ראשכם יכול גם מצורע כן ת"ל את ראשו . יבמות ה' א'

3

את ראשו וגו'. מה ת"ל לפי שנאמר בנזיר פ' נשא תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן, ת"ל את ראשו. ואת זקנו ל"ל, לפי שנאמר בכהנים פ' אמור ופאת זקנם לא יגלחו, יכול אף כהן מצורע כן, ת"ל ואת זמנו . נזיר מ"א א'

4

ואת גבות עיניו. גבות עיניו ולא ריסי עיניו . תו"כ

5

ואת כל שערו יגלח. מה ת"ל עוד יגלח, ליתן אחריות לתגלחת, שאם לא גלח בשביעי יגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי . שם

1

סלת מנחה. במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר, או אינו אלא במנחה הבאת בפני עצמה , כשהוא אומר פ' כ' והעלה הכהן את העולה ואת המנחה, הוי אומר במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר . מנחות צ"א א'

1

לפני ה'. מעמידם בשער נקנור, אחוריהם למזרח ופניהם למערב . תו"כ

1

והניף אותם. מלמד שטעונים תנופה כאחד, ומניף שאם הניף זה בעצמו וזה בעצמו יצא, ת"ל והקריב אותו לאשם והניף, יכול יניף ויחזור ויניף ת"ל תנופה ולא תנופות . מנחות ס"א א'

2

תנופה לפני ה'. אין תנופה בבמה, דכתיב והניף אותם תנופה לפני ה' . זבחים קי"ט ב'

1

כחטאת האשם. הוקש לחטאת, מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי . יומא ס"א ב'

2

כחטאת האשם. הוקש לחטאת, מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, אף אשם מצורע טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח . זבחים מ"ט א'

3

כחטאת האשם. הוקש לחטאת, מה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו . תו"כ

4

קודש קדשים הוא. קדש קדשים – לרבות לוג שמן של מצורע.

5

הוא – פרט לשחסר כל שהוא . שם

1

ולקח ונתן. ת"ר, ולקח יכול בכלי ת"ל ונתן, מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן . יומא ס"א ב'

2

על תנוך. יכול על תוך ודאי, ת"ל על נוך , אי על נוך יכול על גובה של אוזן ת"ל תוך נוך הא כיצד, זה גדר האמצעי . תו"כ

3

ועל בהן ידו וגו'. אין לו בהן יד, בהן רגל, אוזן ימנית, אין לו טהרה עולמית נגעים פי"ד מ"ט.

1

מלג השמן ויצק. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו, משיצק – יביא אחר תחלה . שם שם מ"י

2

על כף הכהן. מצוה שיצוק לתוך כפו של חבירו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא . שם שם

1

את אצבעו הימנית. אמר רבה בר בר חנה אמר רשב"ל, כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין, מנלן ממצורע, דכתיב וטבל הכהן את אצבעו הימנית . מנחות י' א'

2

לפני ה'. מלמד שהוא טובל ומזה שבע פעמים כנגד בית קה"ק ועל כל הזיה טבילה . תו"כ

1

ועל בהן ידו וגו'. אמר ליה ר' ירמיה לר' וירא, על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית למה לי , אמר ליה, חד להכשיר צדדין וחד לפסול צדי צדדין . מנחות ט' ב'

2

על דם האשם. שיקדים הדם לשמן, או אינו אלא אם יש שם דם יתן, אין שם דם לא יתן, ת"ל פ' כ"ח אל מקום דם האשם, הוי אומר, אין הדם גורם אלא המקום גורם . תו"כ

1

והנותר בשמן וגו'. גמר מתנות כהונה ונשפך הלוג, דברי הכל מתנות הראש אין מעכבות, מאי טעמא, דכתיב פ' י"ז ומיתר השמן, והנותר בשמן יתן על ראש המטהר . יומא ס"א א'

1

יעשה הכהן את החטאת. שיהיו כל עשיותיו לשם חטאת . זבחים ד' א'

2

את החטאת וכפר. מלמד שבפרה בחטאת היא . תו"כ

3

וכפר על המטהר. על המטהר זה ולא על המטהר חבירו . זבחים ח' א'

4

מטומאתו. מטומאתו ולא מזובו . תו"כ

1

והעלה הכהן וגו'. מאי קמ"ל, דאעפ"י ששחטו שלא לשמו . שם

2

והעלה הכהן את העולה. את העולה שהעלה כבר, מכאן שאם העלה עולה קודם לחטאת כשר . פסחים נ"ט ב'

1

ואם דל הוא. הרי שאמר אחד קרבנו של מצורע זה עלי, היה מצורע עני ונודר עשיר מביא קרבן עשיר, מאי טעמא ואם דל הוא אמר רחמנא והלא לא דל היא . ערכין י"ז א'

2

ואם דל הוא. הרי שאמר אחד קרבנו של מצורע זה עלי, היה מצורע עשיר ונודר עני מביא קרבן עשיר, מ"ט, ואם דל הוא כתיב . ערכין י"ז ב'

3

ואין ידו משגת. הרי שאמר אחד קרבנו של מצורע זה עלי, היה מצורע עני ונודר עני מביא קרבן עני, מאי טעמא ואין ידו משגת אמר רחמנא – לרבות את הנודר . שם שם א'

4

ואין ידו משגת. יכול אם היה דל ממה שהיה, כגון בן מאה מנה שנעשה בן חמשים מנה דל הוא, ת"ל ואין ידו משגת וזה ידו משגת . תו"כ

5

ואין ידו משגת. יכול גם אם יש לו ואינו מוצא ליקח, ת"ל ואם דל הוא . שם

6

כבש אחד. שאל ר' עקיבא את ר' נחמיה, מה ת"ל אחד , אמר ליה, זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד, יכול מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד, אף זה מביא שנים תחת אחד, ת"ל אחד . שם

7

לתנופה לכפר. וכי תנופה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם, אלא שאם עשאה לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר וכפר . יומא ה' א'

8

ועשרון סולת אחד. לימד על עשרון שטעון לוג שמן . מנחות פ"ט א'

9

למנחה ולוג שמן. מבעי ליה למתנדב מנחה שלא יפחות מדבר הטעון לוג ומאי ניהו עשרון . מנחות פ"ט א'

10

ולג שמן. מה תלמוד לומר, שהיה בדין שיביא שליש לוג ת"ל ולוג שמן . תו"כ

1

על מקום וגו'. על דם האשם, על מקום דם האשם למאי אתו , צריכי, דאי כתב על דם האשם הו"א איתא אין, נתקנח לא, כתב על מקום , ואי כתב על מקום הו"א דוקא נתקנח אבל איתא אימא הוי חציצה, קמ"ל על דם האשם . מנחות י' א'

1

יתן לכפר. מלמד שאם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר . זבחים ז' ב'

1

זאת תורת. תורת – לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר שיצא, יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני יצא, ת"ל זאת . כריתות כ"ח א'

2

בטהרתו. מצורע שהביא אשמו והעשיר או עשיר והעני, ר' יהודה אומר הכל הולך אחר האשם, דכתיב אשר לא תשיג ידו בטהרתו, דבר המכשירו . כריתות ט' ב'

1

כי תבואו אל ארץ. יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל הארץ, הארץ המיוחדת . תו"כ

2

אשר אני נותן לכם. יכול משבאו לעמון ומואב ת"ל אשר אני נותן לכם ולא עמון ומואב . שם

3

לאחזה. עד שיכבשו אותה. כבשו אותה ולא חלקוה לשבטים, חלקוה לשבטים ולא חלקוה לבתי אבות, חלקוה לבתי אבות ואין כל אחד מכיר את שלו מניין, ת"ל ובא אשר לו הבית, מי שמיוחד לו, יצאו אלו שאין מיוחדין לו . יומא י"ד א'

4

ונתתי נגע צרעת. תניא, ר' יהודה אומר, בשורה היא להם שנגעים באים עליהם . הוריות י' א'

5

בבית. תניא, בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו מטמא בנגעים, מאי טעמא בית כתיב בהו . סוכה ג' ב'

6

בבית ארץ. פרט לבית בנוי בספינה ובאסכריא על ארבע קורותיו , ולהביא את הבנוי על העצים ועל העמודים . תו"כ

7

בבית ארץ אחותכם. תניא, בית הכנסת ובית השותפין ובית האשה מטמאין בנגעים, דכתיב בבית ארץ אחוזתכם . יומא י"א ב'

8

בבית ארץ אחותכם. כל הבתים מטמאין בנגעים חוץ משל עובדי כוכבים, דכתיב בבית ארץ אחוזתכם, בית ארץ אחוזתכם מטמא בנגעים ואין בתי נכרים מטמאין בנגעים . גיטין פ"ב א'

9

ארץ אחותכם. תניא, ירושלים אינה מטמאה בנגעים, מאי טעמא, דכתיב בבית ארץ אחוזתכם, וירושלים לא נתחלקה לשבטים . ב"ק פ"ב ב'

10

ארץ אחותכם. ארץ אחוזתכם מטמא בנגעים ואין חו"ל מטמאה בנגעים נגעים פי"ב מ"ד.

1

ובא אשר לו הבית. ובא – הוא, שלא ישלח ביד שליח, יכול אפילו זקן וחולה, ת"ל ובא . תו"כ

2

אשר לו הבית. תניא, יכול יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהם בית דירה מטמאין בנגעים, ת"ל אשר לו הבית, מי שמיוחד לו, יצאו אלו שאין מיוחדין לו . יומא י"ב א'

3

אשר לו הבית. תניא, הנגעים באים על צרת עין, דכתיב ובא אשר לו הבית ותנא דבי ר' ישמעאל מי שמייחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו לאחרים ואומר שאין לו, הקב"ה מפרסמו כשמפנה את ביתו. ערכין ט"ז א'

4

והגיד לכהן לאמר. והגיד – מלמד שמדקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו . לאמור, יאמר לו הכהן דברי כבושים, בני, אין הנגעים באים אלא על לשון הרע . תו"כ

5

כנגע. כנגע ולא נגע. ואפילו ת"ח ויודע ודאי שהוא נגע לא יגזור ויאמר נגע אלא בנגע נגעים פי"ב מ"ה.

6

כנגע נראה לי. לי ולא לאורי, מלמד שאין רואין את הנגעים בלילה . מו"ק ח' א'

7

בבית. לרבות את היציע ולרבות את העליה . נדרים נ"ו א'

8

בבית. מתוכו הוא מטמא ואין מטמא מאחוריו . תו"כ

1

וצוה הכהן ופנו. הצווי בכהן והפנוי בכל אדם . שם

2

ופנו את הבית. תניא, נגעים באים על הגזל, דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית, ותנא, הוא כנס ממון שאינו שלו, יבא הכהן ויפזר ממונו . ערכין ט"ז א'

3

ולא יטמא וגו'. א"ר מאיר, וכי מה מטמי לי' , אם תאמר כלי עציו ובגדיו וכלי מתכות, הלא מטבילם והם טהורים, על מה חסה התורה, על כלי חרסו ועל פכו נגעים פי"ב מ"ה.

1

והנה הנגע. מלמד שאין נגע הבית מטמא אלא בשני גריסין . תו"כ

2

בקירת הבית. ת"ר, בית עגול – דיגון, טריגון, פנטיגון , אינו מטמא בנגעים, טטרגון מטמא בנגעים, מאי טעמא, למטה הוא אומר קיר קירות ולמעלה הוא אומר קיר קירות הרי כאן ארבע . נזיר ח' ב'

3

שקערורית. מאי שקערורות – שוקעות במראיהם . תו"כ

1

ויצא הכהן וגו'. מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקתי', אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן, אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר, ודלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא, אלא לאו דאמרינן אוקי אחזקתיה . חולין י' ב'

2

ויצא הכהן וגו'. אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר ולא עומרד בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר, אלא עומד על פתח הבית שהנגע בתוכו ומסגיר, שנאמר ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר נגעים פי"ב מ"ו

1

בקירת הבית. ולא בקירות היציע ולא בקירות האבוס ולא בקירות המחיצה ולא בקירות המנורה . תו"כ

1

וצוה הכהן וחלצו. הצווי בכהן והחליצה בכל אדם . שם

2

וחלצו. מלמד ששניהם חולצים, שניהם קוצעים, שניהם מביאים את האבנים , מכאן אמרו, אוי לרשע אוי לשכנו , יכול הכותל הסמוך לאויר יהיו שניהם חולצים ת"ל ואחר חלץ את האבנים . שם

3

וחלצו את האבנים. יכול יחלץ בו שתי אבנים ויקיים בו מצות חליצה ת"ל אשר בהם הנגע, אי אשר בהם הנגע יכול אפילו קרדומים אפילו לבנים, ת"ל אבנים . שם

4

והשליכו אתהן. אתהן מחוץ לעיר ואין אדם חוץ לעיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה . שם

5

אל מקום טמא. שיהא מקומו טמא . תו"כ

1

יקצע מבית סביב. יכול מבפנים ומבחוץ ת"ל מבית, אי מבית יכול מן הקרקע ומן הקירות ת"ל סביב לא אמרתי אלא סביב לנגעים . שם

2

את העפר וגו'. אי אשר הקצו יכול צרורות ת"ל עפר, אי עפר יכול אף הנושר ת"ל אשר הקצו . שם

1

ולקחו אבנים. לא פחות משתי אבנים . שם

2

אבנים אחרות. אי אבנים יכול יקח אבנים מצד זה ויביא לצד זה ת"ל אחרות . שם

3

ועפר אחר. אחר – לרבות אפילו לבנים אפילו מדד אפילו חרסית, יכול אפילו סיד אפילו גבסים, ת"ל עפריו . שם

4

וטח. מלמד שאין חבירו מטפל עמו בטיחה . שם

1

ובא הכהן. תניא, ושב הכהן ובא הכהן, זו היא שיבה זו היא ביאה, מה שיבה בסוף שבוע אף ביאה בסוף שבוע, ומה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע . תו"כ

1

את אבניו וגו'. ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, מלמד שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהיו בו אבנים ועצים ועפר . שם

2

את אבניו וגו'. ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, אבני הבית ולא אבני העליה, עצי הבית ולא עצי העליה, עפר הבית ולא עפר העליה . שם

1

והבא אל הבית. א"ר אושעיא, הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו כולו חוץ מחוטמו טהור, דכתיב והבא אל הבית – דרך ביאה אסרה תורה, אבל כולו לא גרע מכלים שבבית, דכתיב פ' ל"ו ולא יטמא כל אשר בבית . שבועות י"ז ב'

2

והבא אל הבית. כשיכנס ראשו ורובו . תו"כ

3

כל ימי הסגיר. ימי הסגיר אותו, ולא ימים שקלף את נגעו , יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו ת"ל כל ימי . שם

4

וטמא עד הערב. מלמד שאין טעון כבוס בגדים . שם

1

והשוכב וגו'. אין לי אלא שוכב ואוכל, לא שוכב ולא אוכל מניין ת"ל יכבס בגדיו ריבה, א"כ מה ת"ל שוכב ואוכל, ליתן שיעור לשכיבה כדי שיעור אכילה, וכמה שיעור אכילה – , כדי אכילת פרס . שם

2

יכבס את בגדיו. כל כבוס בגדים שבתורה להחמיר וזה להקל, שאפילו לבוש עשרה בגדים כולם טהורים עד שישהא כדי אכילת פרס . שם

3

יכבס את בגדיו. את – לרבות המטמא מציל בגדים בבית המנוגע, יצאו בהמה ועובדי כוכבים שאין מטמאין, אין אין מצילין . תו"כ

1

ושלח את הצפור וגו'. תניא, ר' יוסי הגלילי אומר, ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר, צפור שחיה חוץ לעיר, ואיזה זה, זה צפור דרור . שם

1

זאת התורה וגו'. תניא, מניין אתה אומר, כהן שבקי בנגעים ולא בנתקים, בנתקים ולא בקרחת, בנגעי אדם ולא בנגעי בגדים, בנגעי בגדים ולא בנגעי בתים, שלא יראה את הנגעים, ת"ל זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית . תו"כ

1

ולשאת ולספחת. אמר רב אשי, כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נפחת, שנאמר לשאת ולספחת . סוטה ח' א'

1

להורות. מלמד שאין הכהן רואה את הנגעים עד שיורנו רבו . תו"כ